רובנו נתקלנו במכתב גבייה של ביטוח לאומי לגבי הסדר חוב. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (ועדות השומה החיצוניות לביטוח לאומי), מי שאינו מסכים עם קביעת פקידי הגבייה של ביטוח לאומי, לגבי חובו, יכול לערור לוועדת שומה חיצונית שכל סניף ביטוח לאומי חייב שתוקם לידו. המטרה היא מניעת ניגוד עניינים בקביעת ההחלטות. עד כאן הכל מצטייר יפה אך, למעשה החוק אינו מיושם כבר עשרים שנה!
כיום חוק הביטוח הלאומי קובע במפורש בסעיפים 359 ו-372 כי כל סניפי הביטוח הלאומי מחויבים להקים בסמוך אליהם ועדת שומה חיצונית אשר תשמש כערכאת ערעור. מטרת סעיפים אלה, בין היתר היא למנוע מצב של ניגוד עניינים ולאפשר הליך הוגן לאזרחים לערער על חיובם למדינה. שנית, יש ביצירת ערכאה זו מתן מענה מהיר שאינו מצריך מעבר בנפתולי הביורוקרטיה של בתי-המשפט בארץ הידועים באיטיות עבודתם, ועל-הדרך גם פוטר את בתי-המשפט ממעמסה נוספת.
ביטחון?
אך, כאמור כבר עשרים שנה המוסד לביטוח לאומי אינו מיישם את הוראות סעיפים אלה. במקום, ותוך התעלמות מוחלטת מהחוק, הוא יצר ערכאת ערעור פנימית בה נדונים העררים על-ידי עובדי אותו הגוף אשר יצר להם את החיוב מלכתחילה (!) תוך מתן זכות ערעור נוספת לבית-הדין לעבודה.
בדצמבר 2013 הורה היועץ המשפטי של הביטוח הלאומי להסדיר באופן קבוע את המנגנון- קביעה רשמית שערר על החלטות הפקידים ייעשה על- ידי פקידים אחרים בתוך המוסד של ביטוח לאומי. בכך למעשה בוטלה החובה בחוק למנות ועדות שומה.
ניסינו לבדוק מהו המסלול אותו אזרח צריך לעבור כדי להגיש ערר על חיובים בדמי ביטוח לאומי- מסלול זה נקבע במפורש בחוק ואמור להיות ברור לכל. אולם,אפילו אנחנו, בזמן כתיבת הפוסטים בנושא לא קיבלנו לכך תשובה ברורה מהביטוח הלאומי. בעידן האינטרנט ובעידן מעמדו של חוק חופש המידע במשפט הישראלי, בו מידע מסוג זה צריך להיות נגיש לציבור התאכזבנו לגלות שהדרך לקבלת המידע לאזרח המערער אינה פשוטה. לאור מחסומים אלו ברור כי החקיקה החברתית לא חברתית כל עוד החברה לא נהנת ממנה ונגישה אליה. לאחר ניסיונות רבים של בדיקה, חקירה והגעה אל שערי המוסד עצמו, גילינו כי שעריו של המוסד גבוהים מכדי לאפשר מעבר לצרכי בדיקת הנאותות של פעילות המוסד אותה ניסינו ועדיין מנסים לקיים. מאגרי המידע האלקטרוניים דלים במידע מהותי, ניסיונות טלפוניים ואף הגעה למקום מבצרם נעצרו ע"י הפקידות הזוטרה.
מכאן שהעבודה היא עוד רבה, עלינו לבדוק לעומק את מערכת היחסים בין המוסד לביטוח לאומי כאורגן ממשלתי לבין החוק הישראלי ומעמדו הנורמטיבי, ענייננו בפקידים ומקבלי ההחלטות אשר משתמשים בכוחם המנהלי לבצע את חוקי המדינה. נעתור לחשיפת הנתונים הכמותיים והאיכותניים של החלטות ועדות הערר הפנימיות של המוסד לביטוח לאומי. נבקש לבדוק את מידת ההשפעה של הפרקטיקה הנוהגת על בתי-הדין לעבודה- נבדוק את היקף השימוש במנגנון זה אשר מחד, ילמדנו האם קיים אלמנט הרתעתי בפנייה לבית-דין והאם יש בכך כדי לפגוע במערערים הפוטנציאלים, ומאידך, יאפשר לנו לראות האם וכיצד הגדרת בית-הדין כערכאת ערעור שלישית מעמיסה על עבודתו השוטפת, בנוסף, נבקש לראות נתונים כמותיים על היקף פסקי הדין שניתנו אשר הפכו את החלטות ועדות הערר הפנימיות, ובהקשר זה נדון גם בהכשרתו והסמכתו של בית-הדין לעבודה לדון בעניינים מסוג זה.
בצער רב, לא ניתן למצוא כיום פסקי דין והלכות מכוננות בעניין זה. נדמה כי אין כל כוונה בביטוח הלאומי להקל על האזרח ולהביא את השינוי. עם זאת ישנה תפנית מפתיעה ושינוי מרענן בפס"ד בג"ץ 2300/14 חברת נס טכנולוגיה בע"מ נ' שר הרווחה", נקבע בהחלטה ייחודית כי על המוסד לביטוח לאומי להקים ועדות שומה על פי החוק. בג"ץ זה ניתן רק לפני כחודשיים לכן, טרם הניב פרי על אף הבטחת המוסד לפעול לאלתר למנות וועדות שומה. עם זאת, הניב הבטחה בעלת משמעות רבה לעתיד למנות וועדות שומה בפניהן יוכל האזרח לערער על החלטות בחיובי תשלומים שונים.
דבי ברנסון, אלעד גלרשטיין, שרון לנדלר ודנה שרגל
