האוויר, הוא סביבנו, מעלינו בתוכנו, הוא תמצית חיינו, איתנו ברגעים המשמחים והעצובים,שייך לכולנו, חוצה הבדלי דת, גזע ומגדר. האווירלא מבחין בין ימין לשמאל, עשיר לעני וצעיר לבוגר. אוויר נקי הוא חברתי. אוויר נקי הוא נחוץ. למרות כל זה, נראה כי בישראל של שנת 2015, האוויר אינו זוכה לכבוד לו הוא ראוי.
מצבנו בתחום הטיפול בזיהום האוויר אינו מזהיר. בישראל מתים מידי שנה כ-2,500 איש כתוצאה מתחלואה שנגרמת ע"י זיהום אוויר, ולכך מצטרף נזק כלכלי בגובה של כ28 מיליארד ש"ח. שלא לדבר על ההחלק שלנו בפליטות הגזים של האנושות (וכן, ישראל הקטנה חלק מהאנושות) על המסת קרחונים והשפעות רחבות היקף נוספות (היעלמות הדבורים ועוד). הנתונים מפתיעים ומדאיגים, ודורשים מחקר שיגיע לשורש הבעיה. לכן, הדבר הראשון שנדרש לבדוק הוא מיהו הגוף האחראי על המצב אליו הגענו ומה ניתן לעשות כדי לשפר את מצבנו. לשמחתנו, הסתבר כי המשרד להגנת הסביבה עוקב אחר רמת זיהום האוויר ואף מפרסם באתרו עדכונים שוטפים לציבור. לצערנו, המידע אינו מובן לאדם הפשוט ועד להוצאת דו"ח מפורט ופשוט להבנה, יש להמתין זמן רב. כלומר, קיימת שקיפות אך היא אינה ברורה והאזרח הפשוט לא יוכל להבין את הנתונים ולכן יש צורך לפשט את המידע ולאפשר גישה לדו"ח עדכני ומובן בזמן אמת.
נשאלת השאלה המתבקשת: האם מי שמכיר את המידע, ויודע מה לעשות, עושה עם זה משהו?במהלך פעילותנו בנושא, התחוללה סערה בעקבות זיהום האוויר במפרץ חיפה. שוב, צפה הספק שמועה, ספק עובדה, אודות התחלואה הגבוהה בסרטן בקרב תושבי האיזור. מלבד הפגנות וכותרות בעיתון, גם סערה זו שכחה, כך שהמחדל נשכח חיש מהר.
החלטנו להיוועץ עם מומחים בתחום איכות הסביבה כדי להבין על מי בעצם מוטל האשם ואם להיות כנים הופתענו מהתוצאות. מסתבר, כך לפי ד"ר אריה ונגר מעמותת אדם טבע ודין שהמחוקק אינו הבעיה וכי חוק אוויר נקי שחוקק ב2008 הינו חוק טוב. יתרה מכך, החקיקה הסביבתית ובפרט בנושא של אוויר נקי היא מהמתקדמות בעולם ואף מקדימה את התקן האירופאי. לפי ד"ר ונגר ישנן מספר בעיות כשהבעיה העיקרית היא ביישום החוק. רשויות המדינה השונות מעלות דרישות שונות מהסקטור הפרטי, אך אינן מבצעות את המוטל עליהן ואינן עומדות בסטנדרטים שהן עצמן הגדירו. לדוגמא, אישור התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר עדיין מתמהמהת וכך גם ההכרזה על מפרץ חיפה כאזור מוכה זיהום אוויר.
השליטה על נושא זיהום האוויר מתבצעת בשני מישורים עיקריים: הראשון הוא הטווח הארוך- הרגולציה אשר המחוקק קבע וחוסר יישומה המשווע. השני הוא הטווח הקצר- המיידי, זה ששומר עלינו מפני אסונות מיידיים ונועד להרחיק מפעים עם פוטנציאל לאסון. לשר להגנת הסביבה היכולת להטיל צו מיידי ולהורות על סגירת איזור בגלל היותו איזור מוכה אסון בזכות המדידות היום יומיות הקפדניות שעושה משרדו.אבל זה לא קורה!
ניתן לסכם את דבריו של ד"ר ונגר ולמנות מספר בעיות מרכזיות ביישום החוק בארץ: אין אכיפה של חוק אוויר נקי, נדרשת הגדלת כמות הפקחים של המשרד להגנת הסביבה, הרחבת האכיפה והפיקוח על מפעלים קטנים ובינוניים ולא רק גדולים, הכנת תוכנית לצמצום זיהום האוויר ממקורות ניידים, הכרזה על ערים גדולות כאזור מוכה זיהום אוויר ומימוש יכולות השר בעיתות חירום.
נכון הדבר, שמשרדי הממשלה ובעיקר המשרד להגנת הסביבה סובלים מיובש תקציבי המגביל את יכולת הפיקוח שלהם, אך הדבר אינו פוטר את המדינה מלהציג תוכנית לטווח ארוך אשר תבחן את התכנון והבנייה של המפעלים ותחנות הכוח ולהפסיק להתנהל בצורת "כיבוי שריפות".על תוכנית זו להציג את הסינרגיה שבין התעשייה העתידית והתפתחות התחבורה הציבורית עם נושא איכות הסביבה והאוויר הנקי.
הפגנה במפרץ חיפה
תוכנית כשלעצמה, טובה ככל שתהיה לא תוכל לתת פתרון הולם למענה הדרוש ועל המדינה לתקצב פיקוח יעיל ואפקטיבי ע"י הגדלת התקנים של המפקחים המסתובבים בין המפעלים השונים ומנטרים את רמות זיהום האוויר, פקחים שיכולים לקנוס ואף לעצור עבריינים מזהמים, שיוכלו לפרסם נתונים אמינים, נהירים ומדוייקים לציבור בזמן אמת אודות זיהום האוויר.
שקיפות בשילוב תקציב ראוי, יושרה מקצועית ואישית של הממונים, יוכלו למזער את זיהום האוויר שפוגע בכולנו על ידי טיפול בשני הרכיבים (טווח ארוך וטווח מיידי) ולתת לנו סיכוי לקחת נשימה עמוקה ממשאב ציבורי חיוני לחיינו.
