— ניתוח חוק ההסדרים 2016 —
המצב כיום:
חוק הפחתת הגירעון החל את דרכו בשנת 1992, בתחילתן של שנות זוהר כלכליות לישראל. לחוק שתי מטרות: אחת, להגביל בחוק את ההוצאה הממשלתית השנתית המותרת, שפועלת במידה רבה כמו זמם על פיותיהם הבזבזניים של שרי הממשלה וחברי הכנסת ומונעת מהם לפגוע בכלכלה במעשיהם חסרי האחריות (למשל, חקיקה חברתית מדי). שתיים, לוודא שהמדינה מצמצמת בעקביות את חובותיה למלוויה (בעיקר גופים פיננסיים בינלאומיים) וכך נהנית מאשראי בריבית נמוכה. החוק הזה, שכמו נכתב לשמח פקידי אוצר דאגנים, הוא מהסיבות העיקריות שישראל עדיין נחשבת כלכלה יציבה (מבחינת נתוני מאקרו).
מרבית השינויים האחרונים לחוק שינו בעיקר את גובה הגירעון שמותר לממשלה לאפשר בתקציבה השנתי, כאשר בכל פעם מעלים את גובה הגירעון לשנת התקציב הקרובה ומכסים על כך בגירעון נמוך מאוד (ואופטימי מאוד) בשנים שלאחר מכן. השינוי האחרון, ממארס 2014, שינה מהיסוד את אופן חישוב כלל ההוצאה הזה.
כרגע החוק מגדיר שבשנת 2015 מותר גירעון בן 2.5%, ב-2016 עד 2018 עד 2%, והחל משנת 2019 1.5%. בשבועות שלפני פיזור הכנסת הקודמת ניסתה הממשלה להעביר הצעת חוק שהייתה משנה נתונים אלו באותו סגנון: בשנים הקרובות ההוצאה הייתה עולה עד 3.4% (בנוסף להוצאות חד פעמיות שנגרמו מצוק איתן בקיץ שעבר) ובשנת 2020 אחוז הגירעון היה עומד על 1% בודד (יעד שאפתני מאין כמוהו).
מה הצעת החוק אומרת:
חלקה הראשון של ההצעה לא שונה מרוב השינויים הקודמים.
לשנת 2015 (שכמעט נגמרה ערב אישורו הצפוי של התקציב) יעד הגירעון יעמוד על 2.9% (לעומת 2.5% בחוק הנוכחי);
לשנת 2016 ישאר יעד הגירעון 2.9% (לעומת 2% בחוק הנוכחי);
לשנת 2017 – 2.5% (לעומת 2% בחוק הנוכחי);
2018 – 2.25% (לעומת 2% בחוק הנוכחי);
2019 – 2% (לעומת 1.5% בחוק הנוכחי);
2020 – 1.75% (לעומת 1.5% בחוק הנוכחי);
ורק בשנת 2021 נחזור לתכנון המקורי של יעד גירעון בן 1.5%.
משמעות השינויים הם שהממשלה מתחייבת להפחית בהוצאות בעוד חמש שנים, כדי לאפשר הוצאה גדולה יותר בתקציבים עד אז. רבים רואים בכך התנהלות שהיא בבחינת 'אחרינו המבול'.
זוכרים איך שהממשלה טענה בניסיון הקודם לשנות את כלל ההוצאה שישנם חובות מצוק איתן שיש לכסות? ובכן, גם להצעת החוק הזו יש גם חלק נוסף, לפיו הממשלה יכולה להוציא עוד 2% מסכום התקציב (כ-8 מיליארד ש"ח) כדי לשלם על ההתחייבויות הרבות מההסכמים הקןאליציוניים, וזו בשנה זו בלבד ורק לצורך מטרה זו.
השינויים הצפויים מאישור החוק:
הצעת החוק מאפשרת לממשלה להוציא בחמש השנים הקרובות 19 מיליארד ש"ח יותר משהיה לה מותר להוציא לפני כן. צריך לזכור: על פי ההיגיון של חוק כלל ההוצאה, מדובר בכך שהמשק הישראלי יאבד 19 מיליארד ש"ח שנדרשו לו כדי לשמור על יציבות פיננסית ברמת המאקרו. החריגה העצומה הזו תביא לסגירת חובות לאומיים איטית יותר, וכפועל יוצא להוצאה גדולה יותר על תשלומי ריבית, במקום על מטרות חברתיות.
אלא שנראה שהבעיה הגדולה ביותר בהצעת החוק הזו היא שהחוק המדובר נוצר במקור על מנת ליצור יציבות כלכלית לאורך זמן, והממשלה הנוכחית, כמו גם הקודמת וזו שלפניה, מתקנת אותו כבר בפעם השלישית בפחות משלוש שנים. יתרה על כך, הצעת החוק מרחיקה לכת יותר מכל קודמותיה כשהיא מניחה שעוד מספר שנים ישראל תוכל לשלם את חובה הלאומי בקצב גדול פי שתיים מזה הנוכחי. אין ספק שתחזית כזו עובדת היטב עם הגרפים לתכנון ארוך טווח של אנשי האוצר, אך ספק רב אם היא ריאלית – גם בשנים הקרובות יתכנו מלחמות יקרות או הסכמים קואליציוניים יקרים אף יותר. אין ספק שהשינויים התכופים לחוק לא מעודדים יציבות כלכלית, והם בהחלט לא עוזרים לסגור החוב הלאומי.
מקורות:
הצעת החוק – https://drive.google.com/open?id=0B78T-E-r4c9GTjdYOHpJSk9LVGs
החוק המקורי – http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/P233_003.htm
הניסיון הקודם לשנות את כלל ההוצאה – http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/CE7D5903-CFB2-46DF-BB27-3785CE120C56/43350/892.pdf
השינוי הקודם שהתרחש – http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/BillGoverment/847/847.pdf
וזה שלפניו – http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/D6B6F892-BD34-4EA9-8C04-5676022C682E/41104/760.pdf
כתבה על השינוי מתחילת השנה שעברה בכלל ההוצאה – http://www.themarker.com/news/1.2261255
