המהדורה החדשה של המדד החברתי שוברת שורה של תדמיות ציבוריות שטיפחו לעצמם חברי כנסת וראשי מפלגות. הדירוג שיצרנו, שמבוסס על הצבעתם של חברי הכנסת על 202 הצעות חוק חברתיות-כלכליות בכנסת ה-20, הוא קריאת חובה לכל אזרח ואזרחית שמבקשים לדעת מה באמת עשו נציגיהם כדי לקדם בשבילם חוקים צודקים ושיוויוניים. אז מי הפתיע לרעה ומי הפתיע לטובה?
המובילים
המצביע החברתי ביותר היה ח״כ איציק שמולי מהמחנה הציוני, ואחריו ח״כ חיליק בר (המחנה הציוני) וח״כ דב חנין (הרשימה המשותפת). שמולי וחנין הובילו במדד גם במושבים קודמים של הכנסת. הם חרוצים והם מצביעים בדרך כלל בעד חוקים טובים.
ההפתעה נמצאת בגזרת הקואליציה. שלושת המצביעים החברתיים ביותר בקואליציה הם ח"כים חדשים של סיעת כולנו – מירב בן ארי, טלי פלוסקוב ורועי פולקמן. לפני הבחירות לא היה ברור לאן פניה של סיעת כולנו, ועכשיו הנתונים מצביעים על כך שהיא הסיעה החברתית ביותר בקואליציה.
אחד בפה ואחד באצבע
הבשורות הרעות הן שכמה מהפוליטיקאים המזוהים ביותר עם הדרישה לחלוקה צודקת עשו עבודה איומה בקידום הנושא הזה בכנסת. השרה מירי רגב הגיעה למקום האחרון במדד החברתי, יחד עם שני חברי ליכוד אחרים, איוב קרא וירון מזוז. מי ששמע את רגב קוראת לחלק מחדש את תקציבי התרבות, למשל, יופתע לשמוע שהיא הצביעה נגד ההצעה לחלק את תקציבי המועצה לתרבות ואמנות באופן שייתן הולם למגזרים שונים באוכלוסייה. אורלי לוי-אבקסיס מישראל ביתנו, שהצטיינה במאבקים חברתיים כשהייתה בקואליציה, נמצאת עכשיו בחמישייה האחרונה של האופוזיציה, משום שלא השתתפה בשורה ארוכה של הצבעות על חוקים חברתיים חשובים.
ליו"רים אין זמן לכנסת
פער צורם במיוחד בין דיבורים למעשים מתגלה אצל כמה מראשי הסיעות – חברי הכנסת יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, יצחק הרצוג – וכן אצל יו"ר העבודה לשעבר עמיר פרץ. כל אלה נמצאים בחלק התחתון בדירוג הסיעה שלהם. מצד הדיבורים – לפיד אוהב לומר ש"באנו לעבוד", וליברמן הודיע בזמן הרכבת הממשלה שבכוונתו "להילחם מהאופוזיציה". מצד הנתונים – הארבעה לא הגיעו לרוב ההצבעות הכלכליות החשובות, והתעסקו יותר בהכנה לתפקיד הבא (ראשות הממשלה או ההסתדרות).
חשיפה: לא כל הפוליטיקאים אותו דבר
נתוני ההצבעות מוכיחים בבירור שבין המפלגות יש הבדלים גדולים בתמיכה בכלכלה הוגנת ובשוויון. ההבדלים האלה משמעותיים גם בין סיעות שונות בתוך הקואליציה ובתוך האופוזיציה.
בתוך הקואליציה, חברי הליכוד והבית היהודי הם הח"כים הכי פחות חברתיים, וחברי כולנו הם הכי חברתיים. תשעה מתוך עשרת הח"כים שקיבלו את הציון הנמוך ביותר במדד הם חברי ליכוד – ביניהם ראש הממשלה נתניהו.
בתוך האופוזיציה, חברי ישראל-ביתנו מוכיחים שאפשר לקדם עמדות אנטי-חברתיות גם כשהסיעה לא כפופה למשמעת קואליציונית. ארבעה מששת הח"כים של ישראל ביתנו נמצאים בעשירייה האחרונה של חברי האופוזיציה.
הנתונים מראים, אם כן, שבניגוד לדעה הרווחת, לפוליטיקאים יכולות להיות עמדות שאינן תלויות רק בנסיבות הפוליטיות. חלק מחברי סיעת כולנו מצביעים מתוך הקואליציה באופן חברתי יותר מחברי ישראל ביתנו, שנמצאים באופוזיציה.
הבדלים בתוך המפלגות
אפילו בתוך כל סיעה קיימים הבדלים גדולים בדפוסי ההצבעה בין הח"כים. בין חברי יש-עתיד, למשל, קיימים הבדלים עצומים בין ציוני המדד הנמוכים של יאיר לפיד ושל יעקב פרי, לבין הציונים של מיקי לוי, חיים ילין ומאיר כהן – כשלושים נקודות מעליהם.
מעניינים במיוחד ההבדלים בתוך הרשימה המשותפת, שמורכבת מארבע מפלגות עם הבדלים בתפיסות החברתיות-כלכליות, שנאלצו לרוץ יחד כתוצאה מהעלאת אחוז החסימה. בשנה הראשונה שבה פועלת הרשימה המשותפת נמצא פער ניכר בין אופן ההצבעה של נציגיה השונים בכל הנוגע להצבעות חברתיות, ובפרט בין החברי הכנסת של חד״ש לחברי הכנסת של בל״ד ותע״ל. בראש הדירוג הפנימי של הרשימה מופיע דב חנין, ובתחתיתו ג׳מאל זחלאקה.
