חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים נחקק בשנת 2008 ומחייב הצבת דפיברילטור (מכשיר המחזיר קצב לב לפעולה סדירה על ידי מתן שוק חשמלי ללב) בכל מקום ציבורי עם מעל ל-500 איש, ובכלל זה שדות תעופה ונמלים, תחנות מרכזיות, תחנות רכבת, אצטדיוני ספורט ומכוני כושר. כן חלה חובה על הצבת דפיברילטור על כל אנייה ומטוס, שיש בהם 100 מושבי נוסעים או יותר. בשנת 2012 תוקן החוק כך שכיום קיימת חובה להציב דפיברילטור גם בבתי אבות, בתי סוהר ומעצר, בתי מלון שבהם 250 חדרים או יותר, בריכות שחייה ציבוריות, מוסדות להשכלה גבוהה שבהם לומדים 500 סטודנטים או יותר, אולמות שמחה ומרכזי כנסים.
סעיף 6 לחוק מסמיך את שר הכלכלה להתקין תקנות לביצועו, וכן למנות מפקחים שיאכפו אותו. למרות שהחוק נחקק בשנת 2008, רק בסוף חודש יוני 2014, כ-6 שנים לאחר חקיקת החוק, הותקנו התקנות ליישומו ע"י שר הכלכלה נפתלי בנט.
התקנות קובעות את מספר המכשירים שיוצבו בכל מקום ציבורי ואת מיקומם, וכן מטילות חובה על הצבת שילוט מתאים לתפעול המכשירים. בכל מקום ציבורי בו מוצב המכשיר צריך להיות אחראי שבודק את תקינותו אחת לשבוע, וכן ידאג לביצוע בדיקת תקינות תקופתית ושליחת הודעה על כך למשרד הכלכלה.
יישום החוק והצבת המכשירים יכולים להביא להצלת חיי אדם רבים. מחלות לב הן אחד מגורמי המוות העיקריים בעולם המערבי, לרבות במדינת ישראל. על-פי האיגוד הקרדיולוגי הישראלי, בישראל מתים מדי שנה כ-8,000 אנשים מדום לב, כאשר 95 אחוז מהם לא ישרוד את ההתקף. החייאה באמצעות שוק חשמלי מיידי היא הדרך היחידה להצלת חייו של אדם אשר לוקה בדום לב. השוק החשמלי חייב להינתן בתוך מסגרת שבע הדקות הראשונות מתחילת אירוע דום הלב. הפעלת הדפיברילטור בתוך דקה מרגע ההתמוטטות עשויה להציל כ-90% מהאנשים הלוקים בדום לב.
החוק להצבת מכשירי ההחייאה נחקק כחלק ממגמה עולמית, ולאחר שחוקים דומים נחקקו במדינות נוספות בעולם המערבי. בארה"ב, כבר בשנת 2001 כל 50 המדינות חוקקו חוקים המחייבים הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים. גם בבריטניה חוקקו חוק להצבת מכשירי דפיברילטור במקומות ציבוריים, והחלו בחודש אפריל 2000 לצייד מקומות הומי-אדם במכשירי החייאה על-פי החוק.
דפיברילטור חיצוני אוטומטי בתחנת רכבת ביפן. על הקופסה ישנן הוראות שימוש ביפנית, אנגלית, סינית וקוריאנית, וצוות התחנה מוכשר להשתמש בו (מקור: wikimedia/cory)
ניתן ללמוד על חשיבותו הרבה של החוק ותרומתו להצלת חיי אדם מהמדינות שכבר מיישמות אותו מזה מספר שנים. משרד הבריאות הבריטי דיווח כי בשנת 2006, 76 אנשים ניצלו מדום לב כתוצאה מהימצאות ותפעול מכשירי החייאה, כאשר שיעור ההצלחה של ההחייאה כשלעצמה עומד על כ-75%, עד לקבלת הטיפול הרפואי המקצועי.
אחד המקרים המפורסמים בישראל, בהם ניצל אדם בזכות מכשיר ההחייאה, התרחש בשנת 2008, בטורניר הוותיקים של הכדורגל הישראלי, שנערך באצטדיון נשר בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים. במהלך המשחק התמוטט שופט הכדורגל סוהיל דאוד כתוצאה מדום לב, ורק טיפול מיידי שהעניק לו במקום הרופא של מכבי חיפה, ד"ר עמי ברבר, באמצעות מכשיר ההחייאה שהוצב באופן קבוע באצטדיון, הציל את חייו. על החשיבות הקריטית של מכשיר ההחייאה ניתן ללמוד מדבריו של ד"ר ברבר באותו המקרה: "הבן אדם כנראה קיבל דום לב, כשהגענו אליו הוא היה ללא הכרה וללא נשימה", סיפר ד"ר ברבר. "בוצעה בו החייאה, פתחנו נתיב אוויר כי הוא בלע את הלשון, למזלנו הבאנו את מכשיר ההחייאה של מכבי חיפה – בוצעו בו מכות חשמל והנשימה חזרה, והוא נשם בצורה ספונטנית" עוד הוסיף ד"ר ברבר כי: "האירוע היום מראה על החשיבות של רופאים, אמבולנסים עם ציוד החייאה במגרשי כדורגל. השטח הזה מאוד מוזנח בארץ שלנו, ואני מקווה שמכאן תפתח איזושהי קריאה לשפר את הנושא של השירות הרפואי במגרשי הכדורגל בארץ".
לאור החשיבות הרבה של החוק להצבת מכשירי החייאה, והפוטנציאל הממשי שלו להציל חיי אדם, אנו נעקוב בחודשים הקרובים אחר יישומו של החוק ואכיפתו ע"י משרד הכלכלה. עברו כ-9 חודשים מהיום בו שר הכלכלה התקין (סוף סוף) את התקנות ליישום החוק. זהו זמן מספיק לרכישת מכשירי החייאה ותליית שילוט מתאים בכל המקומות הציבוריים שמחויבים לכך על-ידי החוק. מההיכרות עם המערכת הציבורית שטובעת בבירוקרטיה, בעיקר בענייני רכש וציוד, אנו חוששים שיישום החוק יוזנח או ייקח שנים רבות. השוק הפרטי בוודאי לא ישמח לרכוש את המכשירים על חשבונו, ונראה שבהיעדר אכיפה גם שם החוק לא ייושם. לכן, אנו מתכוונים לערוך ביקורים מדגמיים במקומות ציבוריים שונים, כדי לבדוק אם הם מקיימים את החוק. בנוסף, אנו מתכוונים לבדוק מול משרד הכלכלה האם מונו מפקחים לאכיפת החוק, והאם בוצעו ביקורות כלשהן לבדיקת יישומו. אנו מקווים שהלחץ שנפעיל יביא ליישום מהיר ומלא של החוק, שיכול להציל חיי אדם. עוד עדכונים – בשבועות הקרובים.
אור קרבקי, קורן אולשביצקי ואבישי דומוביץ
הקליניקה לחקיקה חברתית במרכז הבינתחומי הרצליה
