כדי להבין את אופי הדיון שניהלה הוועדה לביקורת המדינה (ביום א, 16/08/15) בנושא דו"ח המבקר המדינה על התייעלות צה"ל ותקציב הביטחון, אולי כדאי להתחיל מהסוף. אחרי שסוחררה לחלוטין מהופעה מרשימה של מנכ"ל משרד הביטחון, סיכמה יו"ר הוועדה ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) את הדיון בהגדרה בנאלית ורפה – "שיח חירשים בין משרד הביטחון ומשרד האוצר". בכך ביטאה את כשלונה שלה להתקדם מעבר לנקודה בה עצרה ועדת השקיפות לפני שבועיים (בדיון עליו ניתן ללמוד כאן). אולם גם דיון עקום, שבאופן מרגיז כלל לא עסק בדו"ח מבקר המדינה, הוליד כמה ממצאים ותובנות:
עוד בנושא:
- מידע חדש על תקציב הביטחון מתחיל להיחשף בוועדת השקיפותֿ
- מה קורה כשההעברות התקציביות הלא-שקופות עוסקות בתקציב הביטחון הלא-שקוף?
- משרד האוצר מנפח את תקציבי המשרדים – כדי להעביר את יתרת התקציבים למשרד הביטחון
מדרג הסיווג בתוך תקציב הביטחון מגביל את יעילות הדיון בכנסת. הוא מאפשר למשרד הביטחון לעטות פני עגל ולטעון ברטוריקה פייסנית שמי שצריך יודע. הוא מייצר דיכוטומיה בין חברי הכנסת יודעי הסוד, שנדרשים לדבר בלשון משרד הביטחון, לח"כים בערפל שנוטים להזדהות עם משרד האוצר. הוא מביא את דרישת משרד האוצר לשקיפות עד אבסורד, כיוון שהיא מובעת בפורום בו רמת הסיווג היא הנמוכה ביותר. לכן נציגי האוצר נבוכים וטוענים בלקוניות את טעונתיהם לעומת ההצגה של נציגי הביטחון.
השחקן הראשי הפעם היה מנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, שניצל בכישרון נדיר את מדרג הסיווג ואת פיזור דעתה של יו"ר הוועדה, כדי לכוון את הדיון למחוזות נוחים לו. קודם כל הוא קבע ששקיפות אינה נושא הדיון, כיוון שדו"ח המבקר "לא מציין את המילה הזו". אף על פי שזה לא מדויק, עד מהרה התבהר שהראל לא פתח כך מתוך הערכה וכבוד לממצאי המבקר. אלה, כאמור, כמעט ולא הוזכרו, ודאי שלא על ידו. מנכ"ל משרד הביטחון מצידו העדיף להקים לתחייה את ועדת ברודט משנת 2007, וגרר אחריו את כל הסובבים.
סיאנס לוועדת ברודט
הסיאנס שנעשה לועדת ברודט הוא עניין בפני עצמו. את גודל האבסורד יש להבין על רקע הנסיבות. הנה אנו עומדים בין הצבעה מכריעה על תקציב המדינה לבין פרסום דו"חות מבקר המדינה על תקציב הביטחון, חודש אחרי פרסום מסקנות ועדת לוקר ושנה אחרי שלצה"ל "נגמר הכסף לאימונים" – ומנכ"ל משרד הביטחון גורר בחשיכה את ועדת ביקורת המדינה לצפות במצגת על עמידה ביעדי ההתייעלות של ועדה שהמלצותיה נגנזו לפני שנים.
לא ניתן להבין את הקינה של הראל לועדת ברודט ("נגנז למורת רוחנו") ואת ההערכה שלו לדו"חות מוזמנים של משהב"ט (הגדול שבהם הוא דו"ח מקינזי משנת 2009) ללא התעלמותו מהמלצות הוועדה הממשלתית הטריה. לאחר שבמקרה הזכיר את השם מיד חזר בו ואמר שזו "טעות" ו"מילה מיותרת". הראל כבר כינה בעבר את ועדת לוקר בשמות גרועים יותר, אולם דיון זה הראה באופן מאלף את הדרך בה משהב"ט מתמודד עם הניסיון העממי לרדת לעומק תקציבו. בדיוק כמו בשטח, שם תפקידו של צה"ל לזהות איומים טקטיים ולנטרלם באופן מידי ושקט, כך משהב"ט נוהג עם דו"חות רלוונטיים שמעיזים לבקר אותו. קבורה בזמן אמת, שירה אחר לכתם. הצצה בתגובת משהב"ט להמלצות ברודט בסמוך לפרסומן מבהירה את השיטה: "יורים ובוכים" – גרסת המזגן.
אחד הדברים שמדאיגים את ועדת לוקר בהתנהלות תקציב הביטחון הוא "טשטוש הגבולות בין משרד הביטחון לבין צה"ל" ש"אינו מאפשר למשרד לממש את תפקידו כמפקח על הצבא וכמבקרו" (עמ' 11 סעיף 25). מנהל המשרד הראל (או "האלוף הראל", כפי שכינתה אותו בדיון ח"כ ברקו מהליכוד, תוך השמטת ה"לשעבר") הציג בדיוק ממצא זה, כשפיזר אבקת קסמים מרדימה על משרד האוצר ("אין לי שום ויכוח איתם") ובלבול על עם ישראל בכלל ("אנחנו לא מתנגדים לוועדת לוקר", "נעשה מה שיגידו לנו").
אבל הרדומים מכולם היו נבחרי הציבור. ראיה לכך ניתנה דווקא מההסכמה המפתיעה שנמצאה בנושא אחד בין משרדי הממשלה. נציגת האוצר ציינה שהדרג המדיני הוא שקובע את מסגרת התקציב ושמשרד האוצר מצפה מכל המשרדים לעמוד בו. גם הראל קבע ש"זה תפקיד הממשלה להציב מסגרת תקציב ריאלית". פרט לכך, ההמלצה האופרטיבית הראשונה של דו"ח לוקר מתמקדת בתפקיד הדרג המדיני (עמ' 11 סעיף 22) וגם דו"ח המבקר, שהדיון נשא את שמו בלבד, מצא את תפקודה של הממשלה (ואפילו ראש הממשלה) כחלק מהליקויים העיקריים בהתייעלות תקציב הביטחון (עמ' 6). ולמול קונצנזוס נדיר זה המשווע למנהיגות עמדו חברי הכנסת מהאופוזיציה, בדיון על דו"ח מבקר המדינה, בנוכחות המבקר עצמו, בוועדה לביקורת המדינה, ופשוט לא הצליחו לקלוט את הרמז.
דוברים נוספים לפי סדר הצגתם: מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, מנהל האגף לביקורת משרד הביטחון במשרד מבקר המדינה, רון ישראל, מנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, רכזת ביטחון באגף התקציבים במשרד האוצר, דניאלה פרתם, היועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף תקציבים בצה"ל, תא"ל ששון חדד.
