עפ"י ההגדרה המשפטית, קבלן כוח אדם הוא גוף המספק שירותי כוח אדם של עובדים למען מעסיק אחר. כפועל יוצא מכך, עובד המועסק באמצעות קבלן הוא "עובד קבלן". כצעד ראשון להסדרת התופעה המתגבשת של עובדי הקבלן חוקקה הכנסת בשנת 1996 את "חוק העסקת עובדים אצל עובד קבלן" וקבעה כי עובד קבלן מחויב בקבלת רישיון על מנת לעסוק בתחום שירותי כוח אדם, ממשרד התמ"ת (כיום משרד הכלכלה). החוק מסדיר את יחסי העובד והמעביד בין הקבלן לעובדיו המושתתים על חוזה רשמי (פרטי או קיבוצי), והוא נחקק בכדי לתת מענה לאינטרסים צרים הן של חברות הקבלן והן של החברות המשתמשות בשירותיהן.כיום, ישנו חוזה קיבוצי המסדיר את תנאי עובדי הקבלן מול חברות עובדי הקבלן ומפרט את התנאים הדומים לכל יחסי עובד מעביד אחרים.
התחיל ככורח, התפתח למימדי ענק. תמונה: the marker
אולם היות ובמהלך השנים נוצר מצב בו חברות הקבלן הן תחנה הכרחית בדרך למציאת מקום עבודה וכן הן מהוות חלק אינטגרלי משוק העבודה, גברה המודעות לצורך בחקיקה נוספת אשר תסדיר את תנאי העבודה של עובדי הקבלן שהוגדרו כמתחת לכל ביקורת. בשנת 2012 נכרת הסכם בין מדינת ישראל להסתדרות אשר קבע שיפור בתנאי ההעסקה של עובדי קבלני שירות בתחום השמירה והביטחון שמועסקים במסגרת התקשרויות עם המדינה. לאחר כינון ההסכם, יישומו לא רווח בקרב כלל הגופים במגזר הציבורי, בין המעטים שאמצו אותו לחלוטין ניתן למנות בעיקר משרדים ממשלתיים. אולם גופים רבים כמו אוניברסיטאות, רשויות מקומיות, קופות-חולים, חברות ממשלתיות ועוד, לא מיהרו ליישם את הסכם ובחלק מהמקרים אף התנערו ממנו.
שיעור עובדי הקבלן במשרדי הממשלה. תמונה: the marker
חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים הנו תולדה חקיקתית והמשך ישיר להסכם שנחתם ב-2012 והוא נחקק על מנת לספק סעד לבעיית החלת ההסכם האמור ולחייב גופים אלו בקיום ההסכמות שנקבעו, עפ"י דין. במסגרת החוק יוחלו תנאי השכר שנקבעו במסגרת ההסכם גם על עובדים של קבלני שרות בתחום השמירה והניקיון אצל גופים ציבוריים, שכוללים – גופים מתוקצבים, גופים נתמכים ותאגידי בריאות. תנאי העבודה שיוחלו על עובדי קבלני השרות מכוח החוק יהיו זהים לתנאים שבהסכם וייקבעו בצו על ידי שר האוצר, בהתייעצות עם שר הכלכלה ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. התנאים עוסקים בשכר העובדים, מענק מצוינות, הפרשות לקופת גמל לקצבה, הפרשות לקרן השתלמות, תשלום דמי הבראה, סבסוד ארוחות במזנון במקום העבודה וכן מתן שי לחג. החוק קובע כי כל גוף ציבורי יחויב לכלול במסגרת הסכמי התקשרות עתידיים שלו עם קבלני שרות בתחום שמירה וניקיון הוראות בדבר חובת הקבלן להחיל על עובדיו את תנאי העבודה האמורים. בנוסף ניתן יהיה לאכוף את הפרת חלק מהוראות החוק במסגרת החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011. מכאן נובע שכשיצאו במכרזים חדשים זה יהיה מכרזי רווח ולא מכרז הפסד, שייקח בחשבון קרן השתלמות, שי לחג ואת הכול התוספות החלות בעקבות ההסכם הזה. במסגרת החוק, יחולו התנאים המשופרים גם על עובדים שמועסקים מכוח התקשרויות קיימות. אולם, על מנת לאפשר לצדדים זמן היערכות לתנאים החדשים, החוק כולל שורה של הוראות מעבר שמקנות לצדדים זמן להיערך וכן מאפשרות לצדדים לבטל את החוזה מטעמים הקשורים להחלת הוראות החוק או לערוך בו שינויים, מבלי שהדבר ייחשב הפרה של החוזה.
כאשר הגיעה הצעת החוק (עדיין כהצעת חוק) לועדת העבודה הרווחה והבריאות, הדיון החל בהסתייגות של יו"ר הוועדה ח"כ חיים כץ שטען שיש בעיה אינהרנטית בכך שבמגזר הפרטי (ומעת שיעבור החוק – גם גופים ציבוריים) מדובר בחוק שמחייב מתן תנאים סוציאליים, בעוד שבכל הנוגע לעובדי קבלן ברשויות שלטון (מצב בו המדינה היא המעסיק דה-פקטו) החובה למתן תנאים סוציאליים מקורה בהסכם, כשההבדל המשפטי בין השניים עצום.
"זה שבמדינה זה הסכם ובמגזר זה חוק זה לא אי-אי-אי." ח"כ כץ. צילום: מיכל פתאל
נציג השלטון המקומי טען שתי טענות נגד הצעת החוק, הראשונה היא שלא ברור אם יהיה מימון לצורך קיום החוק (הוא העריך את העלות התקציבית בכ200 מיליון ₪ בשנה), והשניה הינה, שבכל הנוגע לעובדי מדינה מדובר בהסכם, וגופים ציבוריים מחויבים מתוקף חוק, כך שישנה הפלייה בין המדינה לבין רשויות אחרות.
נציג איגוד חברות הניקיון דרש שיהיה מפורש בהצעת החוק שהרשויות תהינה אלו שמשלמות את התוספת התקציבית, ולא חברות הקבלן בעצמן. גם נציג עמותת "קו לעובד" טען כי הוא אינו בטוח שהחוק ייושם, מכיוון שאין מקורות מימון ברורים.
בתגובה לשניים, נציג משרד האוצר אמר כי לאור שינויים שנעשו (ביטול חוק נהרי באמצע שנת 2013), ישנם משאבים כלכליים שהתפנו לרשויות המקומיות דרכן הן יכולות לממן את הצעת החוק.
נשיא חברות האבטחה, טען גם הוא כי לאחר ישיבות עם שר האוצר והחשבת הכללית באוצר, השניים לא הצליחו לתת לו תשובות ברורות מהיכן זה ימומן, יו"ר הועדה, ח"כ חיים כץ (הליכוד) הבטיח לעקוב, ולאחריו גם ח"כ מיכל בירן (העבודה) הבטיחה שהועדה תעקוב אחר היישום.
הבטיחה לעקוב. ח"כ בירן. צילום: אסף פרידמן
בכל מקרה עולה מפרוטוקול הועדה כי הצעת החוק עברה בוועדה במהירות שיא, מכיוון שיום לאחר מכן ננעל מושב הכנסת, והכנסת יצאה לפגרה. יו"ר הוועדה רצה להעביר את הצעת החוק במהירות האפשרית, ייתכן כי עצם העלאת הצעת החוק כל כך מאוחר, נעשתה כדי להעבירו במהירות, על מנת למנוע אפשרות לדיון עמוק במקורות המימון, או החרגת המדינה מרשויות אחרות, מצד שני, יטענו הטוענים בעד החוק, מדובר בעוול עצום לאוכלוסיות החלשות ביותר בישראל, וכדי למנוע עיכוב (פגרת הכנסת), וניסיון לביטול החוק ע"י בעלי אינטרסים, חשוב היה להעביר את החוק, עם הבעיות שבו, מוקדם ומהר ככל האפשר.
האם החוק חל רק על גופים ציבוריים מכיוון שהם היו היחידים שלא כיבדו את ההסכם? האם החוק באמת מיושם? האם צדקו הטוענים נגדו? מהו צו ההרחבה שעליו מדובר? על כך, בפוסטים הבאים שלנו.
כותבים: ינקי גוטהלף, עמית תימור, שירלי צארום ויונתן שי
