החוק שיעגן הפרטה נוספת: גביית חובות לעירייה יעברו לחברות פרטיות

כמו במקומות רבים בחיינו, גם כאן המצב בשטח הקדים את החוק הכתוב, ומזה שנים רבות עיריות עושות שימוש בחברות גבייה פרטיות כדי לשפר את אחוזי הגבייה שלהן. בגלל שמדובר בהפרטה שאינה לפי חוק וכללים (למעשה זהו שטח אפור) תושבים רבים התלוננו על שיטות גבייה לא הוגנות – עיקולים שאינם כדין, אגרסיביות יתרה ושיתוף מידע רגיש מצד העירייה עם גורמים פרטיים. כבר ב-2009 ביקר בחריפות מבקר המדינה את המצב הקיים, ובדו"ח שפרסם קבע כי "גביית חובות באמצעות חברות הגבייה מגלמת אינטרסים שעלולים להיות מנוגדים: פעולתה של חברת הגבייה, שהיא חברה פרטית, נועדה למקסם את שיעורי הגבייה, ובכך למקסם את הכנסותיה עצמה, והדרך לעשות זאת כרוכה לעתים בנקיטה בפעולות אשר יש בהן כדי לפגוע בזכויותיהם של החייבים. מנגד עומדת חובת הרשות לנהוג כלפי החייבים בהגינות בעת נקיטת פעולות אכיפה". המדינה, מצידה, התחייבה בפני בג"ץ עוד בשנת 2004 כי תסדיר את הנושא בחוק.

פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014, הצעת חוק שהוגשה על ידי הממשלה, מבקשת להסדיר את תחום ההתקשרות הפרוץ בין העירייה לבין חברות הגבייה ואת גבולות פעולתה של חברת הגבייה. למעשה, ההצעה מקבעת את ההפרטה הזוחלת בחוק רשמי ומגדירה במפורש, לראשונה, שעירייה "רשאית" לשכור חברת גבייה.

הסדרת התחום הפרוץ בחוק מתבטאת בכמה תחומים: ראשית, העסקת חברת הגבייה ועובדיה תאושר בוועדת אישורים מיוחדת של העירייה, בה יהיו חברים מנכ"ל העירייה, היועץ המשפטי והגזבר (או נציגיהם). שנית, חברות הגבייה תחויבנה לעמוד בכמה קריטריונים (שבעליה לא עומדים תחת חקירה פלילית, שאין להם ניגוד עניינים בתחום, שהיא אינה עובדת עם גורמים פרטיים אחרים ועוד). שלישית, ההתקשרות עם חברת הגבייה תוגבל לתקופה של שנתיים, אך תוכל להיות מוארכת בסופה. מנגד, החוק קובע כי העירייה תשתף עם חברות הגבייה את כל המידע הנדרש אודות חייב, מפרטיו האישיים ועד מידע אודות הכנסתו.

מתן האפשרות לעיריות לגבות באמצעות קבלנים פרטיים היא הפרטה חד-משמעית בעלת משקל וחשיבות עצומים. המשמר החברתי מתנגד להצעה הזו, משום שהיא מפריטה תחום שבאופן מסורתי נמצא בידיה של המדינה (או הרשויות המקומיות, במקרה זה), ובכך טמונות מספר סכנות: העסקת העובדים עשויה להיות פוגענית בגלל ההכרח להוציא מכרזי הפסד; מידע פרטי על תושבים כולל הכנסותיהם יעברו לידי חברות פרטיות (ומשם עשויים לזלוג עוד); יש קושי רב יותר לפקח על עבודתה של חברה חיצונית; סביר שהחברה תתוגמל בהתאם להצלחתה בגבייה – מה שעשוי להוביל לשימוש באמצעים אלימים, מאיימים ואף לא חוקיים. לא חסרים "סיפורי אימה" על שיטות גבייה אלימות ואגרסיביות שפגעו לא רק במי שמתחמקים מתשלום, אלא גם בחלשים ובעניים, ולעתים אפילו באלה שטעו בזהותם.

אמנם, מדובר בהפרטה שברובה התרחשה כבר לפני זמן רב, וכעת המדינה בחרה להשאיר את הסטטוס-קוו, תוך הצבת הגבלות ופיקוח על דרך ביצוע הגבייה הפרטית שעשויים להכפיפה לסטנדרטיים ציבוריים. אלא שנשאלת השאלה: היכן נמצאת הבעיה – בדרך ביצוע הגבייה הפרטית או בעצם ההפרטה? שהרי כבר כאשר העירייה משתפת מידע רגיש אודות תושבים עם גורמים פרטיים, עולים הסיכויים לפגיעה בפרטיות ובתושבים מוחלשים. והרי ייתכן שהסיבה שעירייה פונה לחברה פרטית היא כדי שתעשה עבורה את העבודה המלוכלכת שהיא, כגוף ציבורי, לא יכולה לעשות. אם כך, אין הצדקה שתושבים יספגו זאת בגין חובם לעירייה.

ההצעה עברה בקריאה ראשונה ב-7 ביולי 2014, ברוב של 21 חברי כנסת מול 6. כמחצית מהתומכים היו ממפלגת יש עתיד, והאחרים מארבע סיעות הקואליציה האחרות. כל ששת המתנגדים היו חברי כנסת מטעם העבודה. שאר סיעות האופוזיציה לא הגיעו להצבעה. בהמשך אמורה להגיע ההצעה לדיון בוועדת הפנים בראשות ח"כ מירי רגב. המשמר החברתי קורא לחברי הכנסת לעצור את מהלך ההפרטה המסוכן ולהחזיר פעילות רגישה כגביית חובות אל מוסדות הציבור הנבחרים.

לקריאה נוספת:

• פירוש הצעת החוק בשפה פשוטה
• כלכליסט – מכונת ההפרטה: העיריות הפריטו את גביית החובות והציבור משלם פעמיים
• חדשות ערוץ 10 – תחקיר: שיטות הגבייה האלימות של חברת גבייה בשירות עיריית נתניה
• דו"ח מבקר המדינה : פעולות הגבייה של רשויות מקומיות באמצעות חברות פרטיות